רועי (בנם של תחיה ויהודה דרור), נולד ב-5.3.83 "בחוות הצופים", על יד קיבוץ רמת יוחנן. כבר מגיל צעיר תפסו הטבע, אהבת הארץ ותנועת הצופים מקום מרכזי בחייו. הוא למד והתחנך על ערכי הנתינה ואהבת הארץ. גם לאחר שגדל נשארו בליבו זיכרונות רבים מחוות הצופים, בעיקר של חופש ומרחבים.
כאשר היה רועי בן 3 נולדה אחותו עפרי, ושנתיים לאחר מכן עברה המשפחה ל"גבעת אלה", יישוב קהילתי בצפון הארץ. במשך כל ילדותו גדל רועי בסביבה טבעית ולכן מגיל צעיר רועי רכש חברים חשדים וטייל בגבעות שסביב היישוב. כאשר היה בן 7 בלבד יצא ללא הוריו לטייל עם חברו גלעד. ב"גבעת האלה" גרו המשפחה במשך שנתיים, ושם נולדה לרועי אחות נוספת ושמה תמר.
כשהיה בן 7 עברה המשפחה לגור בכוכב יאיר (ביתם הקבוע עד היום), ושם נולדה אחותו הקטנה ירדן.
רועי אהב מאוד פעילות וספורט, והשקיע מאמצים רבים וזכה להצלחה גדולה בכל פעילות בה עסק. שחקן טניס מעולה, ולאחר מכן החליף לספורט בו התאהב והיה זה השחייה. רועי התאמן 8 שנים בנבחרת השחייה בכוכב יאיר, ובעזרת מאמצים רבים, נחישות, הרבה שעות אימונים והשקעה רבה הצליח רועי להגיע לתחרויות ולקבל מדלית רבות. כשהיה רק בן 12 זכה רועי במדליית זהב באליפות הארץ לשחיית חזה, ועם הנבחרת נסע למחנה אימונים בפראג ובבודפשט.
בכיתה ט' ויתר רועי על השחייה למען פעילות שאהב כל כך והיא הצופים. תנועת הצופים ליוותה אותה גם בילדותו כאשר גר ב"חוות הצופים", שם הכיר את התנועה בפעם הראשונה, ואהבתו לצופים נמשכה גם בבגרותו וליוותה אותו במשך ימיו בתיכון.
רועי היה ממקימי שבט "אפיק" (שבט הצופים בצור יגאל), וכאשר היה בכיתה י' הדריך את חניכי כיתות ז בשבט "אפיק" (עד היום ישנו גדוד באפיק הקרוי על שמו- גדוד דרור). את חניכיו חינך על ערכי הנתינה, אהבת האדם ואהבת הארץ, ערכים עליהם התחנך מאז ילדותו. בכיתה י"א הצטרפו בפעם הראשונה כיתות ד לשבט "צור" (שבט הצופים בכוכב יאיר), ורועי התבקש להיות ראש הגדוד של שכבה זו. הוא עשה זאת באהבה רבה, התמדה והשקעה. בקיץ שבין י"א ל- י"ב הצטרף רועי בשליחות מטעם תנועת הצופים, להדריך במחנות הקיץ של הנוער היהודי בארצות הברית. רועי ראה בשליחות זו אפשרות להשפיע על הנוער היהודי בארה"ב. בנושא הערכים בכלל ובנושא של עלייה לארץ בפרט, תפקיד שביצע באחריות רבה ובהצלחה יתרה, שנה זו היתה המאושרת בחייו. בכיתה י"ב קיבל רועי את תפקיד הרכז הצעיר בשבט צור.
במהלך תפקידו בצופים למד רועי בתיכון הרצוג בכפר סבא. רועי לא השקיע זמן רב בלימודים, אך מכיוון שהיה נבון ורצה ללמוד ולהשכיל, הצליח לקבל ציונים גבוהים, וציוני הבגרות שלו (שהגיעו לאחר שנהרג) היו גבוהים מאוד. הוא אהב מאוד תנ"ך והיסטוריה, וציטט תנ"ך ושירה בכל הזדמנות. במיוחד אהב את שירי רחל: בן
"לו היה לי, ילד קטן שחור תלתלים ונבון…" היה מתרונן קולו, ואני גם אני היום מדקלמת את אותן שורות שוב ושוב, אך יודעת שלא יישוב (ציטוט של אמו, תחיה).
ביולי 2001 התגייס לצבא לאחר התלבטויות רבות האם לצאת לשנת שירות. לבסוף הרצון שלו להצטיין גם בשטחים אחרים הביא אותו להחלטה להתגייס לצבא ללא שנת שירות. הוא גדל על סיפורי צבא אשר סיפר לו אביו שהיה קצין חיל רגלים, נחלאי, גדוד חמישים ואח"כ קצין בגולני.
בתחילה רועי לא רצה להתגייס ליחידת "דובדבן", אלא ליחידות המיוחדות של הצנחנים, אך לאחר שיחה עם נציג "דובדבן" החליט רועי להצטרף ליחידה. במהלך שירותו למד רועי להכיר את היחידה והיה גאה בהשתייכותו אליה. כמו כן אהב את חבריו לצוות ואת פעילותו הצבאית.
רועי היה בעל כושר גופני גבוה ונחשב כמוביל בצוות. הייתה לו מוטיבציה רבה להצליח ושאיפה למצויינות מה שגרם לו להתקדם ביחידה.
במהלך כל המסלול המשפחה הייתה רגועה מכיוון שמפקד היחידה אייל וייס ז"ל הבטיח להם כי הם ישמרו על החיילים.
רועי עבד קשה מאוד על מנת להתקדם ביחידה ולרצות את מפקדיו, ולכן גם כשיצא בשבתות והיה מותש ועייף היה יושב וכותב דוחות וליקויים מהאימונים, כמו שביקשו המפקדים רק ממנו.
שבועיים לפני שנהרג, השאיר אותו מפקד הבסיס שבת, מכיוון שחרג ב10 דקות מהזמן בניווט, למרות שהיה היחיד שגמר את הניווט עד סופו. רועי היה מבואס מכיוון שהעונש שהביאו לו לא תאם את ערכיו- התייחסות לאיכות הביצוע ולא לכמות הזמן. אירוע זה פגע באימונו במפקדיו.
שבת לאחר מכן יצא הביתה, והייתה זו השבת האחרונה שראה את משפחתו.
רועי נהרג במהלך אימון צבאי, בהנחיה לטפס על הר הארבל, עשרים מטר מפסגת הארבל לאחר שניסה בשארית כוחותיו לטפס ולהגיע תוך שעה קצרה אל הפסגה.
