דותן תמיד היה מוקף בחברים רבים- הן כילד והן כמבוגר, ותמיד דאג לכולם כאילו הוא אבא שלהם.
הוא למד בבית ספר יסודי מנחם בגין ובתיכון הרצוג כפר סבא מחזור י"ד והיה בפנימיית 'שטיינברג' משם התפרסם בשובבות וטוב הלב שלו.
דותן התגייס לחיל מודיעין שדה במרץ 2009, ועלה כחייל לפלוגת 'זיקית' בגדוד 636.
לאחר ארבעה חודשים יצא לקורס מ"כים וישר לאחר מכן יצא לקורס קצינים.
בסיום הקורס שובץ בגדוד להיות קצין אימונים כשנה ולאחר מכן שירת כמפקד צוות בגדוד זיקית, שם התקדם לתפקיד מפל"ג.
כשהכריז "אני רוצה לחנך את דור העתיד" הוא יצא למכללה ללימוד טקטי למשך שנתיים ובסיום שובץ כמ"פ טירונים בסיירים, שם נהרג.
דותן השתתף בצוק איתן והיה לדמות ומופת בקרב חייליו עמיתיו ומפקדיו, הוא לקח חלק במבצעים מסווגים ומסוכנים והכל בשביל לתרום אץ הטוב ביותר שהוא יכול עבור המדינה ועבור חייליו.
שבוע לפני נפילתו קיבל אות הצטיינות על תרומתו הרבה ליחידה ותפקודו יוצא הדופן.
ואכן הוא היה תמיד חרוץ ששואף למצויינות בכל תחום בחייו- המקצועיים והאישיים כאחד.
מעל לכל דותן אהב ודאג מאוד למשפחה, הוא היה האח הדואג, הדוד המפנק, הילד שיקפוץ ויעזור ברגע שרק יבקשו ולא משנה מה.
לדותן הייתה אהבה ענקית לילדים, ולחברו הטוב ביותר אמר שהוא מרגיש שהיעוד שלו בחיים זה לשמח אותם. וזה היה הדדי, לא היה ילד שלא היה מתחבר אליו . כשנולדו לו אחיינים הוא כל כך התלהב והיה מבקר אותם ולוקח אותם לימי כיף ומפנק במתנות בלי סוף.
לדותן היה חשוב לגרום לכל אחד, ובעיקר לאחיו וחייליו, להאמין בעצמו ולחלום בגדול. הוא אהב לייעץ ולהדריך, תמיד דאג וניהל שיחות אישיות כדי לחזק, לייעץ ולעודד כל אחד בחייו.
הוא דאג מאוד לחיילים הבודדים בפלוגה שלו והיה מבקש מאמא שלו שתכין להם אוכל כדי שירגישו קצת בישול של אמא.
דותן היה בן אדם צנוע, ולמרות הישגיו הגבוהים לא אהב יותר מידי להיות בולט.
הוא אהב כל הזמן רק לשמח אנשים ולצחוק עם כולם, ומאידך אהב בלי סוף ללמוד ולהתפתח ותמיד שאף לצמוח ולהעמיק את הידע שלו בתחומים שונים.
