עמית קדרון ז"ל

עמית קדרון, בן לנטע ולישראל, נולד ביום ב' באב תשל"ח (5/8/1978).

הוא התגייס לצה"ל ב-2/12/1996 ושירת בבסיס תחזוקה של חיל הקשר בדרום.

עמית נפל בעת שירותו ביום 7/6/1998, י"ג לחודש סיון תשנ"ח.

הוריו מספרים….
"עמית נולד ביום שבת של קיץ יפה ובהיר. לא אשכח איך אחיו הבכור ליאור, שהיה אז קרוב לגיל שש, רץ בכל המסדרון של בית החולים וצעק בשמחה "יש לי אח! יש לי אח!" באותו רגע נקשרה נפשו של ליאור בנפשו של עמית. לא ראינו במשפחות אחרות מסביבנו קשר כזה בין אחים. כל הזמן היו יחד. מעולם לא רבו ולא הסתכסכו. בחרנו לתת לתינוק המקסים שנולד את השם עמית שהוכיח עצמו כחבר, כידיד וכרע. ליאור היה כמו אב שני לעמית, הדריך אותו וגם חינך אותו. תמיד סמכנו על שניהם".

עמית היה שתקן מופלג ומופנם ומעטים הכירו את נפשו האצילה. אימו נטע מספרת: "עמית נולד במזל אריה, מזל של אצילים, ואכן עמית היה אציל נפש. לא דרש יותר מידי מאחרים. היה עצמאי, יסודי ופרפקציוניסט. במשחק השחמט היה הכי טוב. כשחקן היה הטוב ביותר, וקלע לסל בצורה מדהימה. הוא שיחק גם בייסבול עד שהקבוצה התפרקה. היה לו ראש אנאליטי: הבין מחשבים, ידע פיזיקה, היה פותר תשבצי הגיון (גם ב שאלות הקשות ביותר). היה אחראי וזהיר בנהיגתו ותמיד סמכנו עליו. החברים סיפרו שבכל יציאה לבילוי בימי שישי תמיד רצו שעמית יהיה הנהג, כי עליו אפשר לסמוך שלא יתפתה לשתות ויחזיר אותם הביתה בבטחה.

עמית בחור צנוע וחכם, ישר והגון ונותן מעצמו בעזרה למען האחרים. כחבר להוריו "אהבנו ללכת איתו לכל מקום אפילו לסופר. כל מה שביקש מאיתנו קיבל, והוא לא ביקש הרבה". מעולם לא הגענו איתו למאבקי כוח ולקונפילקטים. עמית מיעט בדיבור, אך כל שיחה איתו היתה מלווה בחוש הומור ובדברי טעם. הוא היה ילד טוב ונוח והיה כיף לגדל אותו. לא היו איתו בעיות משמעת לא בבית ולא בבית הספר. הוא היה מעסיק את עצמו בצפייה בטלוויזיה, במחשב, ובקריאת ספרי מדע בדיוני. היה מבלה שעות רבות יחד עם חברו הטוב ביותר, אלון רוטפרב. הם ישבו יחד שעות רבות ולמדו את רזי המחשב הרבה לפני שהמחשב היה כל כך נפוץ ומפותח כפי שהוא היום.

אהבנו לעמית לא ידעה גבולות והיינו מתחבקים שעות רבות, משתעשעים איתו ומאושרים שיש לנו בן לתפארת. עברו שנים רבות מאז שעמית נפרד מאיתנו, וכל יום שעובר עצוב לנו שהאושר נפגם".

ההורים מוסיפים: "ליאור אחיו הגדול קיבל קשה את מותו של עמית ובמשך כל השנים קשה לו להשלים עם האובדן של אחיו האהוב. ליאור התחתן והקים משפחה. יש לו שתי בנות ובן מקסימים ואנו זכינו לשלושה נכדים. התרחבות המשפחה והקשר הטוב והחם עם המשפחה של ליאור הם קרן של אור בחיים של כולנו. נפילתו נחתה עלינו בהפתעה, הוא השאיר אותנו ההורים נטע וישראל ואחיו ליאור וכל שאר הקרובים והחברים המומים וכואבים".

חבריו של עמית מספרים:

רווית שמחי:

"אני מתגעגעת לכל מה שהיית וסימלת: לצניעות, למשחקי הכדורסל. לשמחה שלך בטיולים, לריקודים איתך. תמונתך תשרור לנצח במוחי."

אורן מ.:

"אני עדיין מחכה לימי ראשון לאחר החופשה בבית, הייתי משווה תשבצי היגיון של סוף השבוע. אני מתגעגע אליך כי מי יעזור לי במה שלא הצלחתי?? אתה הייתי אדון הספרים והתשבצים, והכרת לי עולמות שלא ידעתי עליהם. אתה חשוב וחסר לי."

מיכל פקר:

"הבחור המיוחד והיחיד שאפשר היה לדבר איתו בבסיס על נושאים חכמים."

ביום האזכרה של עמית, הוקרא השיר "הוא היה יפה" שנכתב על ידיי אביו, ישראל קדרון, לזכר בנו שנפל בעת שירותו הצבאי.
הוא היה יפה
הוא היה יפה
הוא היה יפה לליבי
הוא היה יפה בשבילי
איתו השמש מילאה את השמיים
הוא היה צעיר ויפה
הוא היה יפה עבורי
הוא היה יפה רק להחזיק
איתו ליבי היה מלא
הוא היה יפה לחיבוק
הוא היה יפה לשיחה
הוא היה יפה לאהוב
איתו היו החלומות נעימים
איך אגיד לו שלעולם לא אהיה חופשי
איך אגיד לו שהוא היה מופלא
איך אגיד לו שהוא היה הכל
איתו העולם היה שלם
הוא היה כה יפה רק לעצמו
הוא היה כה יפה רק לידידות
הוא היה יפה רק למגע
הוא היה כה יפה רק זאת אדע.