עידו שגיא ז״ל

עידו שגיא, נולד בפתח תקווה ביום ה' בתשרי תשל"ט, 6/10/1978.
בגיל 10 עבר לכפר סבא ולמד בבית הספר היסודי "יצחק-שדה", חטיבת הביניים "אלון" וסיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון "הרצוג".

לעידו היו תחביבים רבים: בזמנו הפנוי הוא אהב לבלות וגם ללמוד ולקרוא ספרים. הוא אהב להיפגש אחרי צהריים עם חברים ולבלות בחברתם, במיוחד במשחק "מבוכים ודרקונים" ובמשחקי חשיבה. הוא ניגן באורגן ואהב מאוד להתעמק במחשבים. לאחר שהמשפחה קנתה מחשב לבית הוא היה משחק בו ומתעסק בו הרבה וגם היה יושב וקורא על תוכנות במחשב ולומד אותן בעצמו. 

* * * * 

תחביבו העיקרי של עידו היה כתיבה, והוא נתן ידו בכתיבת שירים, סיפורים קצרים ולא מעט הגיגים פילוסופיים. שנה לפני מותו, כתב עידו את שירו "האם הוא מיצה": "אלת החורף פנתה אלי בעיניה הקודרות/ ושאלה אם מספיק לי./ אם מלך המוות מיצה את רוחי./ אם ציפורי הסתיו האחרונות נכנעו לשרביט הקרח הזוהר בתוכי./ היא שלחה יד מלטפת בהרתעות מה לעבר גופי שהוטל בעוד סערה./ חיפשה את מלבושי האחרונים לחבוש בהם את הפצעים./ ושוב היא שאלה אם הוא מיצה את רוחי./ היא טבעה אתי לתוך השברים שבאגם הקפוא./ צללנו עמוק, מעבר לפסל השמש הקפואה,/ מעבר לכנפי הציפור שהתרסקה,/ מעבר לחיים היא ראתה./ ויחד שקענו לחפש לנו תשובה./ ומעלינו ענני השיש מקרירים בפעם האחרונה,/ והרעמים והברקים משתהים/ שואלים גם הם, אם הוא מיצה./ והיא מביטה בי בעיניים עייפות,/ בקרוב היא שוב תנום בקרקעית הבריכה,/ בקרוב שוב השרביט יהיה שלי/ ואצא למסעות כיבוש בממלכה./ ולפני שהרעמים ימטירו שוב גשם חם,/ לפני שהשמש תציץ שוב בעולם,/ לפני שהרוח תביא זרעים ותידם,/ לפני שהניצחון שוב ימית את הבריכה,/ היא שוב שאלה. האם הוא מיצה?".

* * * *

בתחום הלימודים הוא היה מצטיין. בבית הספר היסודי עידו אובחן כמחונן והשתתף במספר לא מבוטל של חוגים. בין השאר, החוג למתמטיקה ברמה מאוד גבוהה, למד בחוג למשפטים, אסטרופיזיקה ואלקטרוניקה ו"נוער שוחר מדע". הוא אהב ללמוד ולדעת, הייתה לו קליטה מהירה והוא היה אוטודידקט, לומד דברים בעצמו למטרת העשרה. הוא אהב מאוד את המקצועות מתמטיקה ופיזיקה ועזר בהתנדבות לילדים בלימודי המתמטיקה. גם במבחן הפסיכומטרי שאליו ניגש קיבל ציון גבוה מאוד.

עידו היה ילד חברותי. לכל מקום שהלך התחבר מהר לאנשים והיו לו הרבה מאוד חברים. בגלל היותו משכיל ובעל תחומי ידע ועניין רבים, התחבר גם עם אנשים מבוגרים ושוחח עימם על נושאים עמוקים ובוגרים. חבריו סיפרו שידע מה לומר כשהיה רע ואיך לעשות שיהיה טוב. הוא טעם מהכל ולא ויתר על שום בילוי או הנאה.

עידו היה "מורעל" על הצבא. הוא נהג להשריש בחבריו את אהבת ארץ ישראל והוא אפילו שכנע את אחד מחבריו להתגייס לצה"ל. הוא  מאוד התרגש לקראת הגיוס שלו לצה"ל. שנה לפני הגיוס עידו נבחן ל"תלפיות " והתקבל, אך בסוף בחר שלא התגייס לשם.

בתחילת פברואר 1997, התגייס עידו לצה"ל והחל את שירותו בבסיס הטירונות "ניצנים". בשל נתוניו הגבוהים יועד עידו לקצונה בחיל האוויר, אך תוכנית זו נקטעה באיבה.

במהלך שלושת השבועות בהם שירת עידו בבסיס הטירונים, הוא הותיר רושם רב על מפקדיו וחבריו באופיו הנעים והמיוחד. עידו בלט כאדם איכפתי, תומך ועוזר. מפקדיו אמרו עליו: "עידו שאף להיות קצין בצבא ההגנה לישראל, היה חדור מוטיבציה ונחוש בדעתו להשקיע על מנת להשיג יעד זה, אנו בטוחים שבעזרת יכולותיו הגבוהות היה מצליח בכך".

עידו נפל בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה ביום י"ט באדר א' תשנ"ז (25.2.1997). כשחזר עם מחלקתו משטח המטווח בבסיס הטירונים בניצנים, פגע בו רכב צבאי פגיעה קטלנית ועידו נפטר מפצעיו החמורים במסוק שהוביל אותו לבית החולים תל השומר.
בן שמונה עשרה וארבעה וחצי חודשים היה במותו.

​

מורתו לספרות אמרה עליו: "גיליתי אדם חושב עם עולם פנימי עשיר, שהיו לו לבטים לגבי המשך דרכו, אך יחד עם זאת, ביטחון ונחישות. הוא גרם לי לחוש כלפיו הרבה כבוד ושיחות הנפש שלו סיפקו והעשירו אותי כפי שאני מקווה שעשו גם לו.".