בן רות ובני, נולד ביום שישי, ט"ז בחשון תשל"ח(28.10.1977) בירושלים. אח בכור לאיתי וליעל. כשמלאה לו שנה עברה המשפחה לגור בכפר שמריהו, בבית קטן שבנה סבו, אבי אמו, הנס בייט (מנהל 'עליית הנוער', שנפל בשיירה בקסטל בדצמבר 1947). כשהיה אורי בן שלוש נסע עם הוריו ואחיו איתי לשהות בת שנתיים במדינת אורגון שבצפון-מערב ארצות-הברית. שהות זו הסתיימה בטיול לרוחבה של היבשת, ונטעה באורי את אהבת הטיולים.
שלוש שנים לאחר שובה של המשפחה ארצה, עבר עןםם המשפחה המורחבת לגור בכפר סבא; למשפחה התווספה גם אחותו, יעל. אורי למד בבית-הספר היסודי 'בן-גוריון' בכפר סבא ובבית-הספר היסודי ברמות השבים. את לימודיו בכיתה ו' עשה בבית-הספר Reizenstein בעיר פיטסבורג שבמזרח ארצות-הברית, לשם יצאה המשפחה לשנת שבתון. עם שובה של המשפחה ארצה, למד אורי בחטיבת-הביניים "שרת" וסיים לימודיו במחזור הראשון של בית-הספר התיכון 'היובל' (כיום "הרצוג") שבכפר סבא.
בילדותו ניגן אורי על חליל סופרן, אלט וצד, וניסה כוחו בציור. התנסויות אלה הרחיבו את העניין שגילה בתחומי האמנות והמוזיקה. מגיל שמונה התאמן בטקוונדו ולפני גיוסו זכה בחגורה שחורה.
בנערותו קרא בשקיקה ספרי מדע בדיוני, בפרט את ספריו של טולקין. בשנותיו האחרונות גילה עניין בקולנוע, בספרות יפה ובספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה, שעליהם אהב לשוחח עם חבריו.
אורי היה נער חברותי, שאהב לצאת ולבלות, אהב את החיים וניסה למצותם. בחור מעמיק ונעים שיחה, בעל אופקים רחבים, שהיה לאוזן קשבת לחבריו.
אורי עבר בהצלחה רבה גיבוש לקורס הטיס ובינואר 1996 החל את שירותו הסדיר.
הוא סיים בדצמבר 1997 את קורס הטיס כטייס מסוקים. הוא עבר בארצות-הברית הסבה למסוק 'ינשוף' ושירת תקופה קצרה בבית-הספר לטיסה של חיל האוויר, ולאחר-מכן כטייס מסוקי 'אנפה'. בתקופת שירותו האחרונה שירת במטה חיל-האוויר במחלקת תוא"ר.
חתירתו לשלמות והדרישות המחמירות שלו מעצמו הקשו מאוד על חייו, שבחר לסיימם ביום רביעי, י"ג באייר תש"ס (17.5.2000) והוא רק בן עשרים-ושלוש. סגן אורי מרום הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
במכתב ניחומים למשפחה כותב מפקדו: "את אורי פגשתי עוד כשהיה צוער טיס בשלב המתקדם. כבר אז, כחניך, בלט בשאיפותיו לשלמות הביצוע בכל אשר עשה. עם הגעתו לטייסת, בה שימשתי כסגן מפקד הטייסת, ניכרה לעין כל רמתו האישית הגבוהה הן כקצין והן כטייס. הירתמותו לכל משימה ועצמאותו במילוי תפקידו ראויים היו לחיקוי. בהמשך שימש אורי כאחד מעמודי התווך, תכונה אשר באה לביטוי בערב החלפת הפיקוד, ערב אותו לא אשכח. עם כניסתי לתפקיד כמפקד טייסת נרקמה בינינו מערכת יחסים מיוחדת, פתוחה וחברית. תענוג היה לי לשוחח ולעבוד עימו ולשמוע עצותיו. בדרכו המיוחדת ובאמונתו שאף למצוינות וחתירה לאפס ליקויים. אורי לא השכיל להבין כי הוא כבר שם."
